צעדים ראשונים בהתמודדות עם בררנות אכילה.

Written by

in

בעידן של היום, בו 48% מהילדים בגילאי גן סובלים מאנמיה מחוסר ברזל, ויותר מ-70% מהילדים לא אוכלים מספיק ירקות, כשילדים או פעוטות מסרבים לאכול את מה שאנחנו מציעים, את כל המאכלים המזינים והחלבוניים, ומתעקשים לאכול רק את הפסטה בלי רוטב, אנחנו מאוד מתוסכלים ואף חוששים לבריאותם ובצדק. אבל חשוב לזכור שזו תופעה טבעית והגיונית- הפעוט שלנו מתחיל לחפש את העצמאות והנפרדות שלו מההורים ולהגדיר את מקומו בעולם ואת טעמו האישי.

אז מה עושים? לפני שנגיע לטכניקה, חשוב להכיר את מודל חלוקת האחריות באכילה, שהגתה תזונאים ועובדת סוציאלית אמריקאית בשם אלין סאטר, המגדיר את חלוקת האחריות בין ההורה/ מטפל לבין הילד/ה בזמן האוכל, והוא מהווה עד היום אורים ותומים בנושא תזונת ילדים.

באחריות ההורה:

  • בחירה והכנה של מזון מגוון.
  • קיום ארוחות מסודרות.
  • מרווחי זמן מתאימים.
  • מיקום הארוחה.
  • אווירה נעימה.

 

באחריות הילד/ה:

  • מהי הכמות הנאכלת.
  • מה מתוך כל המגוון לבחור.
  • נימוסי שולחן תואמים גיל.

כלומר: אנחנו ההורים מחליטים מה מוגש בארוחות, והילדים בוחרים מה וכמה מתוך המגוון הם יאכלו, וגם אם הם לא אכלו שום דבר, או בחרו לאכול רק פסטה בלי כלום- זאת זכותם ואנחנו צריכים לכבד זאת.

אז איך בכל זאת נעזור להם להיחשף למאכלים מזינים ומגוונים בלי להכנס לריבים ומניפולציות סביב שולחן האוכל?  הנה חמישה טיפים שיעזרו לנו:

  1. חיתוך מנות גדולות והגשה במזלג- יותר ידידותי ופחות מאיים לטעום ביס שיכול להכנס לי לפה מאשר להתמודד גם עם החשש מהמזון החדש וגם עם הקושי הטכני שבלאכול אותו.
  2. סדר ההגשה: "שיטת יח"פ": ירק>> חלבון>> פחמימה. קודם נגיש את הסלט, אחר כך את המנה החלבונית ורק בסוף את הפחמימה.

שיטת יח"פ עוזרת לנו:

  • להעביר מסר לא מילולי לילדים מה חשוב לאכול ומה פחות.
  • היחסים בין המנות בצלחת נראים יותר פרופורציונליים: לא עוד הר של פתיתים ומעליו חתיכת עוף, אלא פחמימה, חלבון וירק ביחס של 1:1:1
  • הילדים מגיעים לארוחה רעבים ומוכנים יותר לנסות דברים חדשים בזמן שהם מחכים.
  1. דוגמא אישית- אי אפשר להפחית בחשיבותה. הילדים רואים אתכם. שבו לאכול איתם ואל תתפקדו רק כמלצרים.
  2. חשיפה חוזרת: הכל חדש לילדים. וחדש יכול להיות גם מרתיע. המשיכו להציג את המזון החדש שוב ושוב. ככל שהמזון מוצג יותר פעמים- כך גדך הסיכוי שהילדים יטעמו ממנו.
  3. שיחה חיובית על המזון: מה יש בו ולמה הוא עוזר לנו. לדוגמה: "חמודי אתה יודע מה יש הרבה הרבה בטחינה?? הרבה הרבה סידן. ואתה יודע למה הסידן כל כך חשוב? למה הוא עוזר לגוף שלך? הסידן עוזר לך לצמוח לגובה ולגדול. רוצה לטעום ממש ממש טיפה טחינה על הלחם? או בכפית?

 

אם אתם מתמודדים עם בררנות אכילה- מוזמנים קבוע פגישה ב-0544242808

תמיד פה בשבילכם,

בת-אל באר,

דיאטנית ילדים

וקידום בריאות.

 

 

 

Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות

deneme bonusu